השמנת יתר ואפליה תעסוקתית 

השמנת יתר חולנית פוגעת בבריאות, מקצרת את תוחלת החיים ומשפיעה לרעה על איכות החיים. מגיפת ההשמנה בעולם המערבי הגיעה למימדים משמעותיים ביותר וכיום נחשבת מחלה זו לסיבת המוות הניתנת למניעה השנייה בחשיבותה לאחר נזקי טבק. השמנה מהווה גורם סיכון ראשון במעלה למספר רב של מחלות קשות וכרוניות כגון מחלת לב, סוכרת, יתר לחץ דם, דום נשימה בשינה ועוד.

חרף המודעות הבריאותית הגבוהה והמאמצים להטמיע הרגלי אכילה ואורח חיים תקינים באוכלוסיה הכללית,  היום יותר מתמיד, שיעור האנשים הסובלים מעודף משקל ומסיבוכים רפואיים הקשורים למשקלם, גדל בקצב מסחרר. עבור רבים מדובר במאבק קשה ומתמשך, בעל השלכות בריאותיות וחברתיות.

האוכלוסייה השמנה חווה אפליה מחוץ ומפנים. החברה הישראלית אינה סובלנית כלפי שמנים. אנשים שמנים אינם סובלים רק מבעיות בריאותיות ומפגיעה באיכות החיים, אלא גם מיחס פוגע, משפיל ולא סובלני, ללא תלות ביכולותיהם החברתיות, האינטלקטואליות והכלכליות.

השמנת יתר – קשיים בהשתלבות במעגל העבודה

אין ספק, כי בחברה המערבית קיימים אינספור סטריאוטיפים חברתיים והתוויות כנגד אוכלוסיית כבדי המשקל. אולם, חשוב להבין את מימדי הבעיה: השמנת יתר קיצונית אינה מוגבלת אך ורק לנזקים בריאותיים וקשיי הסתגלות חברתיים. אפליה כלפי שמנים קיימת גם על בסיס תעסוקתי.

הסובלים  מ- 'השמנת יתר' נתקלים בסטריאוטיפים כגון עצלנות, רשלנות, מוזנחות והיעדר שליטה ומשמעת עצמית. זאת ועוד, אנשים הסובלים מעודף משקל נתפסים כבעלי סיכון ללקות בעיות רפואיות הקשורות למשקל גופם, נושא מסורבל ומורכב המהווה שיקול בהחלטה של ארגונים האם לקבל מועמד הסובל מהשמנת יתר לעבודה.

במהלך שלושת העשורים האחרונים, מסה אדירה של ספרות מקצועית החלה לתעד את האפלייה הבולטת שעימה מתמודדים שמנים בהקשר התעסוקתי. ספרות זו, המייצגת דיסציפלינות מרובות, ונתמכת במחקרים רבים, מדווחת כי אנשים הסובלים מעודף משקל מציגים סיכויים נמוכים יותר להשתלב במעגל העבודה.

כאמור, ההתוויות החברתיות מורגשות היטב בסביבת עבודתם וביצועיהם המקצועיים נקשרים לתכונות אישיות סטריאוטיפיות. באופן כללי, עובדים הסובלים מהשמנת יתר חשופים ליותר ביקורת מצד מנהליהם, מייעדים להם מטלות ומשימות עבודה "נחותות" יותר, שכרם הממוצע נמוך יותר, והם נתפסים כנעדרי משמעת עצמית ומוותרים בקלות.

בנוסף למחסומים אלה, אנשים הסובלים מעודף משקל נתפסים ע"י מעסיקיהם כמעמסה. חברות ומנהלים טוענים כי ישנן סיבות מוצדקות כלכליות לכך שגודלו של מועמד פוטנציאלי לאיוש משרה מהווה פקטור קריטי בהחלטותיהם. המחקרים שלהם מצביעים על כך שעובדים כבדים יותר הינם בעלי תפוקה נמוכה יותר, והם נוטים לפתח סיבוכים הקשורים למשקלם המתרגמים לאבדן ימי עבודה ועלויות ביטוח רפואי גבוהות בהשוואה לעובדים בטווחי משקל תקינים. יתכן שזו אחת מהסיבות שבגינן מעסיקים נוטים לקצץ במשכורותיהם של עובדים שמנים בהשוואה לעמיתיהם הרזים – ובצורה זו להפחית חלק מהעלויות הצפויות בהעסקתם במהלך תקופת העבודה.

סטריאוטיפים חברתיים גם בסביבת העבודה

סקר בריטי מקיף, שנערך בקרב 300 מנהלים, בחן את היחס והעמדות של מעסיקים ומנהלים כלפי עובדים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית. 70 אחוזים מהם אמרו שהם מאמינים שלבעלי משקל עודף חסרה משמעת ושליטה עצמית. 67 אחוזים טוענים שלבעלי משקל יתר חסרה המוטיבציה והאנרגיה לעבודה אפקטיבית.

מחקר נוסף ומקיף יותר, שנערך באוניברסיטת דטרויט שבארה"ב מצביע גם הוא על ההקשר בין עודף משקל להצלחה מקצועית וקידום בעבודה. בעוד ששיעורי השמנת יתר בארה"ב נמצאים בעלייה מתמדת, מצאו החוקרים מאוניברסיטת דטרויט כי אכן קיימת אפליה תעסוקתית על רקע משקל גוף. מסקנות החוקרים אינן מציגות תמונת מצב אופטימית: הממצאים תומכים בטענה כי עודף משקל פוגם בסיכוי להתקבל למקום עבודה, מהווה פקטור שלילי באופן ההתייחסות לעובדים שמנים בסביבת העבודה  ומפחית את סיכויי הקידום המקצועי.

בחינת תוצאות 25 מחקרים בלתי תלויים הביאו למסקנה חד משמעית כי השמנת יתר היא גורם העדפה שלילי במעגל העבודה, כאשר האפלייה חזקה ומשמעותית יותר במשרות 'ייצוגיות' כגון מכירות. החוקרים מצאו כי תוצאות כל המחקרים שנבדקו עמדו בקנה אחד עם הממצא כי אנשים שסובלים מעודף משקל נתפסים בצורה שלילית יותר במקום העבודה בהשוואה לעמיתיהם במשקל גוף ממוצע.

במחקרים אחרים, בהם סוקרים נתבקשו לדרג ולהעריך מועמדים שמנים בהסתמך על התאמה לתפקיד, נמצא באופן עקבי כי סיכויים של מועמדים שמנים לאייש תפקידי מפתח נמוכים משמעותית בהשוואה למועמדים רזים, וזאת למרות שנקודת המוצא היתה זהה – הכשרה, מיומנות, שנות לימוד, מכתבי ההמלצה וכדומה. המחקרים הנ"ל חיזקו את הדעה הרווחת כי קיים סטריאוטיפ שלילי בהקשר של השמנת יתר והערכה ביצועית: מועמדים שמנים מדורגים כפחות מסודרים, אפקטיבים, פרודוקטיביים, בעלי סיכוי נמוך ליזום, פחות אנרגטיים, שאפתניים ובריאים בהשוואה למועמדים בעלי משקל גוף נורמלי.

לרוע המזל, האפליה אינה מסתכמת אך ורק בדעות קדומות ובסטיגמות מצד עמיתים – כשזה מגיע לשכר, נמצא כי כבדי משקל נוטים להרוויח פחות מעמיתיהם הרזים, בהעדר תלות בפרמטרים כגון השכלה ומעמד סוציו אקונומי.

נשים וגברים בעלי משקל עודף יכולים לצפות להרוויח בממוצע 1-6 אחוזים פחות בהשוואה לעובדים במשקל המוגדר כנורמלי, כאשר נשים הן המפסידניות העיקריות בחזית המשכורת.

כמו כן, חלה עלייה בדיווחים מצד הסובלים מהשמנת יתר כי סביבת העבודה הופכת ליותר ויותר עוינת. מומחים גורסים כי הסובלים מעודף משקל חשים זלזול מצד מנהלים להם הם כפופים ומצד עמיתיהם לעבודה. הגורם לעלייה זו אינו ברור. חלק טוענים שמצב זה קשור לעלייה המתמדת במספר העובדים המצויים תחת הגדרת עודף משקל, בעוד שאחרים גורסים שהסיבה נעוצה בהגברת המודעות לבעיה ובמספר העובדים כבדי המשקל שמוכנים להודות בכך באופן גלוי.

ניתוחים בריאטריים מציעים תקווה חדשה

אנשים שסובלים מהשמנת יתר מופלים באופן מתמשך ורציף ונדחים ע"י סביבתם, מה שיכול לעכב את יכולתם להצליח ולהתקדם הן במישור העסקי והן במצבים חברתיים. אולם, השמנת יתר אינה רק עניין אסתטי הנוגע להופעה חיצונית או לקשיים בהסתגלות חברתית והשתלבות במעגל העבודה, אלא מחלה כרונית המסכנת חיים.

בעוד שגישות טיפוליות רפואיות רבות לטיפול בהשמנת יתר נתמכו ע"י הקהילה הרפואית, כגון דיאטות דלות קלוריות, שינויים התנהגותיים וטיפול באמצעות כושר גופני, מרבית החולים מתקשים לסגל ולשמר את הירידה במשקל. הניסיון והמחקר המדעי מלמדים כי מעבר לרמת השמנה מסוימת, מעין נקודת אל-חזור מטבולית, הסיכוי לרדת במשקל ולשמור על התוצאה לאורך זמן נמוך עד כדי היותו זניח. מחקרים רבים הראו כי בתכניות מסודרות של דיאטה ופעילות גופנית בפיקוח הסיכוי לירידה במשקל המתמידה לשנה הינו כ-5% ובשנתיים יורד סיכוי זה לכ-3% בלבד.

הטיפול היחידי המוכח למחלה זו הינו ניתוחי וכבר ב- 1991 פרסם ארגון הבריאות האמריקאי הודעת קונסנזוס ברוח זו. קיימים מספר ניתוחים מודרניים מקובלים לטיפול בהשמנת יתר חולנית, הכוללים ניתוח טבעת, שרוול קיבה ומעקף קיבה. כל הניתוחים להרזיה מבוצעים באופן זעיר פולשני דרך חורים קטנים בדופן הבטן ומביאים לירידה ניכרת במשקל הנשמרת לשנים רבות ולריפוי המחלות הנילוות להשמנה.